עדויות
עמותת שווים – מה אומרים אלה שבגרו את מסלולי השיקום התעסוקתי
סיפרנו וכתבנו רבות על החזון שלנו, על פועלה של "שווים עמותה לשיקום תעסוקתי", התוכניות לעתיד, מסלולי ההכשרה... הגיע הזמן לשמוע ממקור ראשון על החוויה, התמורה והיציאה ממוגבלות נפשית לחיים נורמטיביים דרך ההכשרה התעסוקתית.
שורה משיר שכתבה אחת המתמודדות
"בשווים יש יד האלוהים להיות קיים, פשוטו כמשמעו, אני כאן".
סיפור הצלחה
א' אושפז כבר בגיל 16 , אובחן כמתמודד עם סכיזופרניה. שהה בבתי חולים כ 20 שנה. החל לעבוד במפעל המוגן לפני כ-4 שנים. לפני זה, מעולם לא עבד. עם התקדמותו בעבודה במפעל השתלב בהמשך גם לדיור. במהלך תקופתו במפעל רכש מיומנויות עבודה רכות, יצר קשרים חברתיים במסגרת העבודה והסתגל לסדר יום עבודה קבוע. במהלך השנה האחרונה החל תהליך של ליווי תעסוקתי על מנת לצאת לעבודה בשוק החופשי. לפני מספר חודשים החל עבודה במפעל לייצור קרטונים בליווי של רכז התעסוקה. א' חווה תחילה קשיים בהשתלבות בעבודה: מציאת דרכי ההגעה למפעל, קשיים פיזיים ומנטליים. תחת ליווי הצמוד התייחסנו לכל קושי וקושי וחשבנו יחד על פתרונות. כיום א' מספר שהוא מאוד מרוצה מהעבודה והיא נותנת לו משמעות ובטחון עצמי.
עדותו של ס.
הייתי איש פעיל מאוד, עבדתי במוסך בעבודות הכי מורכבות כ 24 שנים.
יום אחד בנוסף לאתגרים הפיזיים הרבים איתם אני מתמודד כדלקת מפרקים כרונית ופריצות דיסק שבגינם אני מטופל במרפאת כאב קרסתי נפשית. לא רציתי לחיות יותר, היו לי עוד ועוד ניסיונות אובדניים.
אחרי שלושה חודשי אשפוז ועוד תשעה חודשי אישפוז יום הגעתי למפעל שווים. ביום הראשון יצאתי והתכוונתי לעזוב וכניראה לנסות שוב להתאבד ברגע שאגיע הביתה.
מנהלת המפעל תפסה אותי ושוחחה איתי , בזכות זה נתתי עוד סיכוי למקום והיום שנה וחצי אחרי אני מדריך מוצלח. מוביל את הפרוייקטים הכי מורכבים, פותח וסוגר את המפעל ומכין את העבודות לעובדים.
כשאני מספר את זה אני תוהה איך זה נראה לצוות כשאחרי שבוע מההתחלה נכנסתי למשרד של מנהלת המפעל ואמרתי אני רוצה להיות מדריך. מספר חודשים לאחר מכן נפתח קורס במרכז יוזמות בחיפה של צרכנים נותני שירות השתתפתי בו.
לאט לאט לקחתי על עצמי במפעל יותר ויותר אחריות , עבודות מורכבות כחידוש שעוני מים הרכבת אפודים ועוד.
הצלחתי לגלות שבזמן שאני עוזר לאחרים אני מתחזק ומתחיל להתקרב למי שהייתי לפני הקריסה.
היום אני אחראי על הפרויקטים של המפעל ועתיד לצאת לקורס מלגזות ועוד במהלך עבודתי במפעל פגשתי את מתאמת השיקום שעזרה לי לא רק בהתמודדות במפעל אלה גם עם האתגרים הביתיים. מרגע שהלחץ בבית ירד בעקבות שינוי בהתנהגות שלי התחלתי להשתפר מאוד מבחינה בריאותית ולהצליח יותר.
אחד האתגרים הגדולים ביותר לערבים החולים במחלת נפש הוא הסטיגמה וזהו מבחינתי הקושי העיקרי לי ולחולים נוספים שזו הסיבה העיקרית לכך שאינם מקבלים את הטיפול והסיוע המוצע להם.
שלום,
עד לפני שנה וחצי עבדתי במפעל שווים כפ"ס במשך כ-8 חודשים.
ההתחלה שם הייתה לי מאד קשה.
אמרתי ליעל המתאמת במפעל שאני לא מסוגלת לעבוד בכלל.
התחשבו בי ואפשרו לי להגיע למפעל פעמיים בשבוע, 3 שעות ביום.
היחס החם, הערכה, התמיכה והעידוד מצד הצוות עשו את שלהם ועזרו לי להתקדם ובהמשך הצלחתי לעבוד 5 ימים בשבוע.
לאורך התקופה זו רכשתי המון ידע בעבודה ואף השתלבתי במחלקת חשמל.
אין לי מילים לתאר את ההשקעה העצומה של הצוות בכל התחומים שהם גם מעבר לענייני העבודה.
במהלך תקופה זו בוצעה לי הכנה לעבודה בשוק החופשי ובהמשך התקבלתי ונקלטתי לעבודה במפעל לייצור מעגלים אלקטרוניים בתפקיד מרכיבת מעגלים.
אני מרוצה, ומאד מוערכת על ידי הממונים עלי בעבודה.
גם לאחר שעבדתי בשוק החופשי במשך שנה הייתי מגיעה לשווים פעם אחת בשבוע בימי שישי ולהמשיך לקבל את התמיכה והעידוד שכה היו חשובים לי.
כיום אני ממשיכה לקבל ליווי תעסוקתי מנתן רכז ההשמה ומאד מרוצה מכך.
היחס החם שאני זוכה לקבל ממנו , העזרה , התמיכה, העידוד וההתעניינות בשלומי עוזרים לי מאד להצליח בעבודה.
אני מאחלת לצוות שווים את כל הטוב שבעולם , ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם.
שתמשיכו לעשות את עבודתכם החשובה והמבורכת לסייע לעוד מתמודדים להשתלב בהצלחה בעבודה בשוק החופשי.
בגיל צעיר, שהייתי בן 23 נכנסתי למפעל שווים חיפה, הגעתי לעולם חדש, נפגשתי עם אנשים בגיל מבוגר יותר ממני, הרגשתי בקושי שלא יכול לתאר אותו.
כפי שזוכר שצוות המפעל הכילו אותי וברכו בי והכירו אותי.
בהתחלה היה לי מאוד קשה להתאקלם, להתרגל לסביבה חדשה, לאט לאט התרגלתי
והגברתי על הקושי, וזה נבע בזכות הצוות החם והתומך.
בהתחלה עבדתי כ 3 ימים עד שהתאקלמתי, ומאז עבדתי 5 ימים בשבוע.
השתלבתי במחלקת מיון ואריזה ועד היום אני עובד באותה מחלקה כי כיף לי.
הצלחתי לקיים יחסים טובים עם רוב המשתקמים, ששמרנו על קשר הדדי טוב ביחד, עד שבנינו חברות ביחד.
היום אני מאמין ויודע שיש לי יכולות גבוהות, ותמיד מקבל מחמאות מהצוות, אני יודע שאני עושה את כל השלבים באיכות טובה ומדויקת.
עד הרגע הזה לא מצאתי את עצמי בתעסוקה נתמכת למרות שהיה כמה ניסיונות לשכנע אותי, ובכל פעם שבונים את תכנית השיקום ביחד עם מתאמת השיקום הנושא הנ״ל יעלה ואני מסרב ודוחה, הכי חשוב לי להתמיד בעבודה טוב ואיכותית, כי אני מרגיש בסיפוק עצמי.
פשוט נהנה מהעבודה, מהצוות, מהמשתקמים, מהמשכורת, ומהיחס שבעולם לא קיבלתי.
אוהב אותכם ומקווה שאמשיך דרכי במפעל.
בתקופה זו עבדתי בתחום המסגרות. בשנת 2013 אושפזתי בפסיכיאטריה למשך שבועיים בגלל ניסיון התאבדות, שם קבלתי טיפול תרופתי ואז התחלתי להתייצב. לאחר האשפוז הופניתי למפעל מוגן "שווים" על ידי העו"ס שליוותה אותי.
ביום הראשן לעבודה במפעל בזמן הפסקת בוקר ברחתי, למחרת הגיעה אלי הביתה מנהלת המפעל והיא אמרה לי תבוא אלינו, אתה נראה מוכשר, תעזור לי לחפש עבודות קבלניות למפעל. צריך להוריד בפניה את הכובע.
הגעתי ביום למחרת למפעל, התחלתי לעבוד. הצוות בחן במה אני טוב ונתנו לי לעבוד במכונה של כבלי חשמל, הייתי צריך לחבר את הכבלים לגנרטורים. בזמן הזה גם עבדתי במפעל בגינון, סדרתי גינה מחוץ למפעל. לאחר מכן הציעו לי להחליף תפקיד במפעל, לתת לי את תפקיד האחזקה של המפעל, הייתי שלוש שנים בתפקיד, למדתי לבד על המכונות. בעבר שלי הייתי איש אחזקה במלון באילת אז היה לי את הרקע המקצועי.
בהמשך קראה לי המנהלת לשיחה והציעה לי לעשות רישיון על מלגזה, עשיתי את הרישיון ותוך מספר ימיים קבלתי את הרישיון. עברתי גם קורס בטיחות של המפעל. אחר כך הייתי גם בתפקיד עוזר מדריך. כיום אני בתפקיד איש אחזקה, מלגזן ועוזר מדריך.
אני מרגיש שבזכות המנהלת שהייתה לי בעבר היא שהובילה אותי למי שאני היום במפעל, אף אחד לא היה מטפל בי בהתחלה רק היא, אם הייתי עושה משהו בסדר או לא בסדר היא תמיד הייתה איתי. אני מרגיש במפעל כמו בית, אני מרגיש טוב, לא כמו אז שלא אכלתי ולא שתיתי, לקחתי את עצמי בידיים ועזרתי לעצמי. ברגע שקבלתי פוש לקחתי את זה כמו שצריך והתקדמתי.
היום אני כבר 8 שנים במפעל, אני רוצה להגיד תודה לצוות של המפעל שנתן לי אפשרות להגיע למעמד שלי והפך אותי להיות בן אדם חדש.
שמי תמי, אני בת 39 , נשואה +3 ילדים.
בשנת 2014 , בעקבות משבר שחוויתי הגעתי לשווים והשתלבתי במגוון עבודות במפעל המוגן.
לאחר כ-3 חודשים, במסגרת פרויקט אי"ל, השתלבתי ועבדתי במשך כשנה בחברת קונצפט לתרופות.
במהלך תקופה זו בוצעה לי הכנה לעבודה בשוק החופשי והתקבלתי לעבודה כסייעת בגן ילדים, שם עבדתי כ-3 שנים.
לאחר שהבעתי עניין להחליף תחום עיסוק, נפגשתי עם נתן רכז ההשמה והתחלנו לחשוב על תחומים נוספים בהם אוכל להשתלב.
נתן המליץ לי על עבודה בתחום סקרי שביעות רצון בחברת סקרים בשם MIS, בה עבדתי כסוקרת במוקד טלפוני במשך כשנה וחצי.
בגלל בעיה רפואית נאלצתי להתפטר מעבודה זו.
המשכתי להיפגש עם נתן והוא הציע לי ליישם את הניסיון שצברתי בתחום הסקרים והיותי מתמודדת ולהשתלב כאשת צוות בשווים כפ"ס כמדריכה וכאחמ"שית בהכשרה וניהול מתמודדים במוקד סקרים שהוקם במפעל.
מאד אהבתי ונהניתי לעבוד בהדרכת מתמודדים ולמעשה עבורי זו היתה סגירת מעגל.
לאחר שפרויקט הסקרים הסתיים נאלצתי לסיים את עבודתי בשווים.
במהלך הפגישות עם נתן שתפתי אותו שמאד אהבתי לעבוד עם אנשים עם צרכים מיוחדים והייתי מעוניינת שהעבודה הבאה שלי תהיה בעלת מאפיינים דומים.
נתן חיפש ומצא משרת מדריכה במפעל מוגן של משרד הרווחה לאנשים עם צרכים מיוחדים.
אני עובדת שם מזה כחודשיים כמדריכה, מאד נהנית מהעבודה ומההשתלבות שלי שם.
תודה והערכה גדולה לצוות בשווים שסייע וממשיך לסייע לי לממש את יכולותיי.
